מתנגדי חיסונים מעצבנים אותי

12. אפריל 2011 רפואה 0
אני מאמין שצריך לחסן את הילדים שלנו, אני מאמין בזה לא בגלל שאני עובד בחברת תרופות שמוכרת חיסונים, האמנתי בזה גם קודם. האמונה הזו גורמת לי פעם בכמה זמן לפתוח ויכוח עם מתנגד חיסונים כזה או אחר. מתנגדי החיסונים הם תנועה רצינית של אנשים הטוענים בתוקף שחיסונים הם המצאה לא בריאה, שיש להימנע ממנה ככל האפשר ושהעובדה שטרם הורידו את החיסונים מהמדפים היא בשל קונספירציה אדירת ממדים הכוללת רשויות בריאות, חברות תרופות ורופאים המקבלים שכר כזה או אחר מאותן חברות.
בכל מפעם מחדש שאני נקלע לוויכוח הזה אני מתקשה מאוד לשמור על לשוני, אני באמת ובתמים כועס עליהם – מבחינתי לא לחסן את הילדים שלך זה חלק מטרנד גובר של רצון לחזור לטבעי, לתת לגוף לעשות את שלו ולשכוח שכאשר זה היה המצב רובנו חיינו עד  גיל 35 בממוצע. הרפואה והחיסונים כחלק ממנה, השיפור בהיגיינה ושיפורים נוספים באורח החיים שלנו מאפשרים לנו לחיות כיום עד גיל מאוחר. העובדה שמרבית האנשים מתחסנים מאפשרת לחלק לשגות באשליה שניתן לא לחסן ולצאת מזה.
בקיצור, לפני מספר ימים, לקראת אייטם ששודר בחדשות ערוץ 2 על יוזמה לפגוע בקצבאות הילדים של אנשים שאינם מחסנים את ילדיהם, נקלעתי לויכוח כזה במסגרת פייסבוק ובעקבותיו אביא מספר עקרונות למה אני בעד חיסונים ותשובות לטיעונים שעולים כנגדם.
אך לפני כן המלצה קטנה, ישנו אתר חשוב, של בית החולים וולפסון שנותן מידע מעולה ומענה למרבית הטענות כנגד החיסונים.אל האתר ניתן להגיע בכתובת  – www.chisunim.co.il וגם אני, מכיוון שאינני רופא, נעזר בו על מנת לתת תשובות לטענות, כמו במאמר זה.
מרבית המחלות, שהחיסונים מתיימרים להיות אלה שהפחיתו את היארעותן, הירידה חלה בשל השיפור בהגיינה ובמנותק מהחיסונים.
ראשית יצוין כי זה ברור שלשיפור בתנאים הסוציואקונומיים הייתה השפעה חיובית על הירידה בתחלואה במחלות המדוברות באמצעות הורדה בסיכון להידבק ועוד. במקביל, בשל שיפור ביכולות הרפואה נצפתה גם ירידה בתמותה, אבל המחלה בפועל נעלמת ואת זה רואים היטב במגוון רחב של גרפים – לאחר שמתחיל חיסון של האוכלוסייה. למשל חצבת, אפשר לראות בבירור:  את הירידה הדרסטית בתחלואה (מעבר לירידות ועליות לאורך השנים) מזהים לאחר 1963 אז החל החיסון של האוכלוסייה נגד המחלה. דוגמה מובהקת יותר היא הופעתו של החיסון כנגד ההמופילוס אינפולאנזה B הגורם לדלקת קרום המוח. החיסון הופיע בשנות ה-90 כך שברור שתנאי החיים כבר היו מיטביים ועדיין הייתה תחלואה. לאחר כניסת החיסון, ירידה דרמטית בתחלואה.
"חיסונים גרמו לעלייה בשיעור האוטיזם בעולם".
ובכן, ישנה עליה בשיער הילדים האוטיסטים בעולם, אבל בין זה ובין קשר סיבתי לחיסונים יש מרחק אדיר. מחקר אחד שהתגלה בדיעבד כמפוברק ושקרי, שגם כך בדק רק 11 ילדים, טען כי החיסון כנגד חצבת אדמת וכו' גורם לאוטיזם ומאז 1000 חכמים לא מצליחים להוציא את האבן הזו, למרות שנערכו מחקרים אדירי ממדים שמצאו כי לא ניתן למצוא שום קשר סיבתי בין חיסונים להיעראות של אוטיזם.
"לחיסונים מגוון רחב של תופעות לוואי מסוכנות והשפעות ארוכות טווח שאנחנו עוד לא יודעים עליהן".
כמו לכל תרופה , יש לחיסונים תופעות לוואי, רובן קלות וזמניות כמו כאב במקום ההזרקה, חם נמוך, וניתן להתגבר עליהן בקלות על ידי מתן תרופות להורדת חם ולהקלה על כאב. תופעות הלוואי החמורות יותר הן נדירות וקורות בשכיחות כה נמוכה עד שקשה לאמוד אותן בכלל. לגבי הסיכון למוות – הסיכון הוא אפסי.  המספרים שזורקים מתנגדי החיסונים הם פעמים רבות מורכבים ביותר, נגועים בטעויות סטטיסטיות מכוונות או שלא מכוונות, ומקשות את הניתוח והתשובה.
"אם חיסונים בטוחים, מדוע יש יחידה שעוקבת אחרי תופעות הלוואי שלהן?"
אני,לעומת מתנגדי החיסונים, שמח שיש כזו פעילות, זה מראה על כך שהרגולטור אינו שאנן. יש כזו יחידה לתרופות, ישנן יחידות השומרות על בטיחות המים, הבשר, הירקות ועוד מגוון של תחומים. הצרה היא שדווקא למשל על רפואה טבעית אין כמעט מעקב מסודר של יעילות ותופעות לוואי… אבל זה לסיפור אחר….
"המערכת החיסונית של התינוק לא מסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה חומרים מסוכנים, ולכן רצוי להרחיב ולהגדיל את מרחק הזמן בין החיסונים".
מערכת החיסון של תינוק ממוצע מסוגלת להתמודד עם כמאה אלף אורגניזמים שונים (חיידקים וירוסים וכדומה). כשהגוף שלנו או של התינוק נחשף לחומר זר, הוא מגיב למרכיבים מסוימים בו, אותם הרפואה מכנה  "אנטיגנים" לכן, מתן חיסון ל 10 אורגניזמים יעשה שימוש ב 0.01% מהחיסוניות הפעילה של התינוק. וזה כמובן אינו איום משמעותי. הרבה יותר מסוכן לחשוף אותו לעולם ללא החיסונים.
כל הסיפור התחיל בגלל הסנקציות, אז חשוב להבהיר שאני מתנגד לסנקציות חוקיות נגד מתנגדי החיסונים, הפתרון לא יהיה בקנסות או פגיעה אחרת, אלא רק הסברה יעילה. בסך הכל, שיעור ההתחסנות בישראל הוא גבוה אך יש לשמור ולשמר אותו.
הערה: הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו האישיות של המחבר ואינן מייצגות בהכרח את עמדת מקום עבודתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *