רופאים "חברתיים". למה הם עושים זאת?

אחד הנושאים שמרתקים אותי מזה זמן, זו העובדה שבישראל לא צמחה בלוגספירה אמיתית סביב נושא הבריאות ומערכת הבריאות.  ובכן, ישנם בלוגרים שכותבים פה ושם פוסטים בתחום הבריאות והלייף סטייל, כמו כן יש אפילו מספר (אם כי זניח למיטב ידיעתי) רופאים שכותבים בלוגים, אבל אף אחד מאלו לא צמח לקבל הכרה אמיתית.

אציין כי ישם רופאים ומומחים שכותבים באתרי מאמרים, אך מדובר במאמרים שנועדו ברובם לפרסם את עצמם. וגם כאן הכתיבה היא לא מתמידה. למה הנושא מרתק אותי, ובכן מידת העניין שהציבור מפגין לעולם הבריאות ולמידע הבריאותי הוא גבוה יחסית וזה מהווה נושא י מרכזי בחיינו. כיום המידע אודות עולם הבריאות הוא בעיקרו מידע  מאתרי בריאות שונים בעלי אופי עיתונאי ופחות אישי, כמו כן אין כמעט פרשנים שאינם חלק מהמערכת העיתונאית. באופן ספציפי חסרה כתיבה סדורה של רופאים, מובילי דעה בעולם הרפואי, שנותנים את דעתם על נושאים שונים. אמנם יש מספר אתרים ייעודיים עם תוכן חלקי, אך ביחס למורכבות ולעושר הקיימים בעולם, ישראל נמצאת מאחור בסיפור הזה.

במקביל למחסור הזה, גם השיחה ברשתות החברתיות אודות עולם הבריאות ברשת חסרה, עדיין אין שיח רפואי מעניין ברשתות הרפואיות בקנה מידה רחב. ישנה פעילות של גופי בריאות, אך היא בעיקרה שיווקית, חסר השיח אודות נושאים שונים שמטרידים את המערכת ואת האזרחים, כזה שדווקא כן מתקיים בתחומים אחרים מבחינת עושר ומגוון הקולות בו.

הנה כמה השערות שאני רוצה לחלוק עמכם (יכול להיות שהן לא מבוססות )

מערכת הבריאות בישראל קטנה – בישראל מספר המעסיקים בתחום הבריאות הוא מצומצם, אם רופא יתחיל בכתיבה שנוגעת למערכת זה לא פשוט, באופן בסיסי קשה  לאדם לצאת נגד מעסיק קיים או פוטנציאלי.

מחסור בזמן – המחסור ברופאים בישראל משפיע על עומס העבודה שלהם, העומס עליהם קשה ביותר ואינו משאיר הרבה מקום לטיפוח וכתיבה מסודרת של בלוג.

מעט פרקטיקה פרטית יחסית – לרופאים שבתחום התמחותם ישנה פרקטיקה פרטית נרחבת יש שימוש בכלים אינטרנטיים, בעיקר אתרי תדמית. אבל במקצועות רבים המערכת הציבורית דואגת לפרנסה ולכן אין תחושת צורך "לשווק" את עצמך יתר על המידה.

שמירה על הדרת המקצוע – חלק בסיסי מעולם הרפואה מבוסס על הכבוד שאנו נותנים לרפא והדיסטנס שיש בין רופא ופציינט, כניסה  לעולם של כתיבה אישית, פתיחות ושיח ברמה שהיא אישית מלחיץ ומרתיע חלק מן הרופאים.

שמרנות – מערכת הבריאות היא מערכת שמרנית,  וטוב שכך, ולכן חלק מן החידושים הללו עדין לא עוכלו על ידי המערכת הן מבחינת רגולציה והן מבחינת ההשפעה על הפרקטיקה הרפואית, ולכן רבים עדיין נמנעים מלטבול את האצבעות במים האינטרנטיים.

לעומתם הרופאים האמריקאים קפצו קצת לבריכה ודוח שנכתב על ידי באני אלרין ופורסם בימים האחרונים בארה"ב, כלל ראיונות עומק עם 10 רופאים בלוגרים מרכזיים, חושף טפח אודות הסיבות שבגינן הם פעילים בבלוגים ובמדיה חברתית.

קריאת הדוח, מרתקת ומאפשרת הצצה לכמה מרכיבים בסיסיים שהניעו אותם לכתוב:

סיוע לחולים – הרופאים טענו כי במסגרת שעות המרפאה אין להם היכולת להרחיב על נושאים מספיק והבלוג מאפשר להם לתת אספקטים נוספים והרחבת מידע לחולים. כמו גם מענה לשאלות  נפוצות שעולות במרפאה.

פרשנות רפואית – מגוון של נושאים כגון מחקרים מרכזיים, רפורמות ועוד גרמו לרופאים אלו לתת את העמדה והפרשנות שלהם, שלאו דווקא מקבלת מקום במדיה המסורתיים. אחד הרופאים ציין שמחקרים פעמים רבות מוצגים באופן מעוות והוא רוצה לתקן.

טוויטר – רופאים רבים משתמשים בכלי זה על מנת להשתתף בשיח החברתי. נראה כי הוא מאפשר לדווח גם תוך כדי תנועה – יש אף כאלה דיווחו ישירות מתוך חדר הניתוח….

להיות היכן שהחולים נמצאים – הרופאים גילו שהחולים פעילים ביותר ברשתות החברתיות והם מחלקים את המידע אודותם ואת החוויות שלהם ברשת, ולכן גם הרופאים צריכים לייצר שם נוכחות.

האדם מאחורי החלוק – רופאים ורופאות פעילים במדיה החברתית גם כדי לשתף בקשיים ובאתגרים.   אחת הנקודות המעניינות במחקר זו העובדה שאף אחד מהרופאים לא עשה זאת מסיבות של שיווק המרפאה שלו, ואלו שניסו לעשות זאת זכו להצלחה מועטה יחסית. עוד נקודה מעניינת שאמנם יש עניין דורי, קרי צעירים מאמצים זאת יותר, אך לאו דווקא. לטעמי, העדר בלוגספירה פעילה בישראל של רופאים, פעילים מרכזיים בעולם הבריאות, ובלוגים הכותבים על המערכת גורמים לכולנו לפספס משהו.

אני מעריך ומקווה שבלוגים שכאלה, ופעילות נרחבת יותר של מטפלים רפואיים ברשת באמצעות כתיבה שהיא בחלקה אישית, בחלקה פובליציסטית ובחלקה מקצועית ומלמדת תתפתח יותר ותצבור תאוצה.

הערה: הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיו האישיות של המחבר


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *