קץ הילדות 2.0

באוגוסט האחרון קניתי אייפד. זה לא סיפור כזה גדול, אבל סיפור האהבה שנולד בין המכשיר הזה לבני הקטן בן השנתיים (אז) הוא מופלא. בשבועיים האחרונים זה עלה מדרגה וגורר עימותים לעתים. היכולת הטבעית שלו להבין שמסכים זזים כאשר מזיזים עם האצבע או לוחצים, ההנאה שלו מלראות סרטוני יו טיוב או לשחק באפליקציות שהן פאזל, מרתקת אותי.

 הילד אמר אייפד הרבה לפני שהוא אומר מילים אחרות, בסיסיות יותר להבנתנו. יש שיראו בזה דבר רע. אני חושב שדווקא המכשיר הזה הוא הפחות רע מכל המסכים האחרים. דוח חדש שפורסם בארה"ב מצא שהבן שלי לא חריג – 25% מהילדים מתחת לגיל 6 גולשים באינטרנט באופן קבוע. המספר הזה מזנק ל-59% בגילאי 6-9 המבקרים באינטרנט על בסיס כמעט יומי.

הדוח הנקרא – "תמיד מחוברים" (Always Connected) – נכתב על בסיס שבעה סקרים שנערכו  ידי גופים רציניים ביותר – סדנת סומסום (מכון המחקר ליד התוכנית רחוב סומסום האמריקאית) עמותת המשפחה של קייזר (ארגון בריאות הגדול בעולם), נילסן, ומרכז קוני.

רבע מהזמן בטלוויזיה

המספרים הנוגעים לילדים מול מסך המחשב הם כלום לעומת המספרים הנוגעים לצפייה בטלוויזיה –  9 מכל 10 ילדים מעל גיל 5 צופים בטלוויזיה לפחות 3 שעות ביום! ילדים מתחת לגיל חמש גם הם צופים לא מעט, עם ממוצע שהוא קצת פחות משלוש שעות. אלו מספרים אסטרונומיים בהנחה שהקטנטנים הללו ערים כ-12 שעות בלבד ביום.

הדוח מציין כי בגיל 8 חלה הסטה של הזמן לכיוון משחקי וידאו, בעיקר באמצעות מכשירי גיימינג ניידים ומכשירים סלולריים.

ועכשיו לנתונים התרבותיים, הילדים עדיין קוראים ספרים, ובכמות סבירה בהחלט. 70% מההורים לילדים מתחת לגיל 6 ציינו כי ילדיהם נוהגים לקרוא בספרים במשך שעה במהלך ימות השבוע, ו-75 דקות במהלך סוף השבוע.

אחיהם הגדולים, הם אפילו עושים זאת יותר כאשר 91% מההורים לילדים בגילאי 6-9 ציינו שילדיהם משקיעים 72 דקות בקריאה במהלך ימי השבוע, ו84% ציינו כי הם ילדיהם משקיעים 75 דקות בקריאה בסוף השבוע.

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=43CD4pMlBkQ&feature=player_embedded]

השינוי הזה בהרגלים של ילדינו הצעירים מדאיג רבים, אפשר לומר שבצדק ואפשר לומר שזה אך טבעי. בספרו של אלווין טופלר כבר ניתחו את קץ הילדות בגלל הטלוויזיה, ואני די בטוח שכעת הוא חושב שזה הפך עוד נורא יותר. אבל הילדות היא מושג ומעמד צעיר יחסית על פי הניתוח שלו, אז קצה והחלפתה במעמד אחר יכול להיות גם דבר טוב. מה שברור הוא שכמו כל הרגל ייקח לאנושות זמן לעכל אותו, להתמודד עמו ולהבין עד הסוף את השלכותיו – החיוביות והשליליות.

בינתיים, הבן שלי משחק עם מחשבון כאילו זה טלפון, ועל כל מסך הוא מנסה ללחוץ ולהזיז, זה טבעי ביותר עבורו גם אם זה לא כך עבורנו.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *