חובת הרופא להסביר לחולה: המקרה שמסעיר את וירג'יניה

בימים אלה סוערות הרוחות במדינת וירג'יניה וגם בקרב אקטיביסטים בתחום הרפואה בארצות הברית. על המדוכה קרב מתמשך שהגיע לשיא בין עמותת חולי מחלת ליים ואיגוד הרופאים של מדינת וירג'יניה. במוקד הוויכוח  חולים דורשים ובית הנבחרים בוירג'יניה קיבל את הצעתם בצורת חוק הקובע שרופאים יחויבו להעביר למטופלים העוברים בדיקה לגילוי מחלת ליים מידע חינוכי שכולל בין היתר את האמירה שכאשר בודקים הימצאות מחלת ליים בשלב מוקדם הבדיקה המעבדתית עלולה להיות לא מדויקת ואם הסימפטומים נמשכים יש לחזור ולבצע את הבדיקה.

דגל וירג'יניה
דגל וירג'יניה

חובת הרופא?

הקרב אינו על העובדות המדעיות, שני הצדדים מסכימים כי הנתון נכון. הקרב הוא על השאלה האם נכון שחקיקה מדינתית תכריח רופאים לבצע פעולה כלשהי של חינוך במחלה מסוימת. והנה מתגלה בצורה פשוטה השינוי המהותי שעובר על מערכת הבריאות בימינו אנו, כאשר המאזן בין הכוח של הממסד הרפואי והכוח של המטופלים עומד למבחן.

מחלת ליים הנה מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק היא מחלה הנגרמת על ידי החיידק בורליה בורגדרופרי, ומועברת בעיקר על ידי קרציות ופרעושים. המחלה מתבטאת בבעיקר בכאב ראש, חום, עייפות, דיכאון ופריחה בעור הנקראת Erythema Migrans. הטיפול המקובל במקרה והמחלה מתגלה בשלב מוקדם הוא קורס אנטיביוטי שבמרבית המקרים מכחיד את המחלה.

יצוין, כי הוויכוח בין החולים לבין הרופאים אינו מסתיים במידע החינוכי, קודם לו ויכוח מהותי האם מחלת ליים יכולה להיות כרונית. על פי עמותות החולים במחלה בארה"ב הם חולים בגרסה כרונית של המחלה ועל כן בעבר ניסו בוירג'יניה בין היתר, לדאוג לחוק שיגן על רופאים המבקשים לתת את הטיפול האנטיביוטי לזמן ארוך הרבה יותר ממה שמוסכם על הממסד הרפואי. החוק הזה נפל.

בעקבות ה"קרב" המקדים על נושא האנטיביוטיקה, מינה מושל המדינה ועדה לבדוק את נושא המחלה. במקביל עלתה ההצעה לחוקק את החוק המחייב את הרופא לתת מידע לחולה בעת הטיפול. הרופאים נזעקים, לאור אישור החוק בבית הנבחרים של המדינה ומבקשים מהמושל להטיל וטו על נושא. לטענתם אין זה מתפקידו של המחוקק להתעסק בטיפול הרפואי המקובל ובמתרחש בתוך המרפאה. לטענתם מדובר במדרון חלקלק שעלול להגיע לחקיקה מסוכנת וכזו שתמנע מהרופא לבצע את תפקידו.

מנגד, טוענים החולים, כי מתן המידע בעת הפגישה הוא קריטי לטובת החולים העשויים שלא לחזור לבדיקה, משום שהם חושבים כי מדובר במחלה אחרת ובכך להחמיר את המחלה. יצוין כי החמרה במחלה היא מסוכנת ומסבכת את הטיפול.

פריחה על העור

החוק הנוכחי המלהיט את הרוחות, מצטרף לחוק קודם של מדינת וירג'יניה הקובע כי על רופאים המבצעים ממוגרפיה להודיע לאישה שרקמת השד שלה צפופה במידה כזו שהיא עלולה להסתיר גידולים או בעיות אחרות בבדיקה.

העיקרון כפי שאנחנו רואים הוא העובדה שהמדינה אינה ממתינה לחנך את הרופאים כך שיתנו את המידע, אלא מחוקקת על מנת לכפות את הפעולה.

חקיקה מול חינוך

העימות הנוכחי סביב החקיקה הנו עדות עקיפה לשינוי במעמדם של החולים בטיפול הרפואי. לרוב עמותות חולים עסקו בנושאי רווחה, בנושאים של זמינות תרופות וטיפולים ובעצות לחולים. גם המאבקים החקיקתיים היו בעיקר על זכויות תקציביות. בישראל קיים חוק זכויות החולה, המטיל על הרופא את החובה של הסכמה מדעת, ובתוכו החובה העקרונית לתת למטופל את כל המידע הנוגע לטיפול או בדיקה. חוק זכויות החולה הוא חוק מאוד מתקדם בניסוחו, אך עדיין יש פערים ביישומו, כפי שעולה מהאתר של האגודה לזכויות החולה. אך אין בישראל למיטב ידיעתי חקיקה ספציפית, המזהה מחזור במידע ומחייבת את הרופא ליידע את המטופל.

תפיסת העולם שלחולה מגיע את כל המידע המהותי על הטיפול בו היא תפיסת עולם השוכנת בעולם הרפואה מזה זמן, אך הפרשנות מה מהותי, מה חשוב ומתי יש לתת את המידע הזה, הינו שאלה פתוחה. כעת שכוחם של המטופלים עולה ורמת השאלות שהם יכולים לשאול הופכת מורכבת יותר, בין אם באופן פרטי, ובין באמצעות ארגונים ייצוגיים נראה לחלק כי הוא מאיים בצורה זו או אחרת על הממסד הרפואי.

אני מתלבט האם חקיקה כזו היא חיובית, או שדווקא דרך החינוך והמודעות היא הדרך. זו אותה שאלה העומדת למבחן מדי כמה זמן גם בעניין האפשרות להטיל חובה חוקית לחסן. אני חושש שחקיקה היא צעד חריף מדי, אך הרעיון שחולים מעלים את הנושאים הללו לשאלת חקיקה, מראה על המתרחש כעת בעולם הרפואה.

ותשאלו אותי בטח, איפה הדיגיטל בפוסט הזה? ובכן, דיגיטל הוא המצע לכל השינוי, לכל מהפך הכוח כעת, שכן הוא מוריד את החומות שהיו סביב המידע הרפואי והמדעי ומאפשר לחולים ולנציגיהם לגלות דברים ולבקש עליהם הסבר. זה לא כל המטופלים, זה ככל הנראה אף לא יהיה כל המטופלים, אבל זה יותר ויותר וזה משנה את עולם הרפואה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *